החלטה בתיק ב"ש 90222/06

1.          לפני בקשה לעיכוב ביצוע עונש מאסר שנגזר על המבקש בבית-משפט השלום בנתניה ב- ת.פ. 2190/03 ביום 3.1.2006.

בתיק זה, הוטלו על המבקש 24 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצר, 12 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים, על כל עבירת רכוש וכל עבירה אחרת בה הורשע, למעט החזקת נכס חשוד כגנוב; ו-4 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של 3 שנים, על כל עבירה לפי סעיפים 413 או 452 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

ביצוע גזר-הדין עוכב בבית-משפט קמא עד ליום 22.1.2006 ולאחר מכן עוכב בבית-משפט זה עד למתן החלטה.

בתיק זה הוגשו בקשות דחייה מספר פעמים מטעם המבקש או בא-כוחו. פעם אחת נדחה דיון ביוזמת בית-המשפט לצורך קבלת תסקיר עדכני. פעם אחת נדחה הדיון על-ידי בית-המשפט משום שהתיק לא הובא בפניו. כך הגענו לישיבת בית-המשפט ביום 16.10.2006, אז נדחה הדיון למתן החלטה בנוכחות הצדדים ליום 23.10.2006.

הערעור שהוגש על-ידי המערער יחד עם בקשת עיכוב הביצוע, נסב על הכרעת-הדין. אין טענות כנגד קביעת בית-המשפט בעניין "חזקה תכופה", אך בערעור מבקשים ליתן משקל למחדלי חקירה בתיק, למעבר הזמן מאז ביצוע העבירות, לעברו של המבקש, למצבו הנפשי, היותו אדם בעל הפרעת אישיות, אכן כשיר לעמוד לדין אך בעברו אישפוזים בבית-החולים לחולי נפש "לב השרון" בפרדסיה בצירוף ניסיונות אובדניים. באת-כוח המבקש מביעה חשש כי יפגע בעצמו בין כותלי בית-הסוהר או שייפגע על-ידי אחרים. מדובר במבקש שמזה 11 שנה לא היה בכלא.

הגישה לבית-המשפט החלטות בהן ניתנו עיכובי ביצוע על-ידי בית-המשפט העליון במקרים של שנתיים מאסר, שנתיים וחצי מאסר, 18 חודשי מאסר.

2.          באת-כוח המשיבה עותרת שלא להורות על עיכוב ביצוע במקרה זה נוכח המסוכנות הנשקפת מהמבקש. במעבר הזמן בו מצוי בעיכוב ביצוע, ביצע עבירות נוספות ונידון בגינן. הגישה את פסקי-הדין. אין מקום להמשיך ולהורות על עיכוב ביצוע.

3.          לגופו של עניין:

א.         הכלל הוא, כי עונש יש לרצות בסמוך לגזר-הדין, ורק במקרים יוצאים מהכלל יעוכב ביצועו.

ב- ע"פ 9842/04 אליהו גושקס נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 1059 , נקבע:

"הכלל, כידוע, הוא שאת העונש יש לרצות בסמוך לאחר מתן גזר הדין וחזקת החפות אשר עמדה למערער במהלך משפטו, שמנעה את מעצרו כל אותה העת, אינה עומדת לזכותו עוד כיום, לאחר הרשעתו.

בעניין שלפנינו, הערעור נסב על חומרת העונש בלבד, ובמקרים מסוג זה הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע עונש המאסר..."

בהחלטתו ב- ע"פ 11404/04 אילן דוויק ועובדיה דוויק נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(4), 3098 , קבע כב' השופט גרוניס כי הכלל הוא ריצוי עונש מיידי, ואין ללמוד מאומה מעיכוב ביצוע ערכאה דיונית, גם במקום שמדובר בערעור נגד ההרשעה. באותו מקרה, בית-משפט לא מצא שיש מקום לסטות מהעיקרון של ריצוי עונש מיד עם גזירתו או זמן קצר לאחר מכן.

ב.          במסגרת בקשה לעיכוב ביצוע ישקול בית-המשפט חומרת העבירות.

במקרה שלפני, הורשע המבקש בשישה אישומים, כמפורט בכתב-האישום, ובהם היזק בזדון, הכשלת שוטר במילוי תפקידו, ניסיון להכשלת שוטר במילוי תפקידו, שלוש התפרצויות - האחת לחנות רהיטים ושתיים נוספות לדירות מגורים, שתי עבירות גניבה ושתי עבירות של החזקת נכס חשוד כגנוב.

סדרת האירועים בוצעה במשך מספר שעות בלילה אחד, שבין 15.8.2003 ל-16.8.2003, כשהמבקש שובר חלון-ראווה של חנות, פורץ לחנות אחרת וגונב כורסא, פורץ לשתי דירות וגונב רכוש בעל ערך. משנתפס על-ידי שוטר, מסר מידע כוזב אודות מקום מגוריו. ניסה להעלים מפתחות דירתו, שהתגלו מאוחר יותר ובדירתו נתפסו פרטי רכוש שונים חשודים כגנובים.

הכרעת-הדין ניתנה לאחר שנשמעו כל העדים הרלוונטיים, לרבות בעלי הדירות מהן נגנב הרכוש.

ג.          המבקש שלפני יליד 1968, היה מעורב בעבר בעבירות רכוש ונידון וריצה עונשי מאסר בפועל. לא מדובר במי שזו לו הרשעה ראשונה או שזהו לו מאסר ראשון בפועל.